אבטיח בסוף הרכיבה זה לא דבר לגמרי חדש, אבל לפי השמועה והתמונות, האבטיח שהביא אמיר לרכיבה של משגב-יעד קבע את הסטנדרט אליו צריך לשאוף.

תמונות, דחקות וסטטיסטיקות במצגת של אמה.

בהרכב מורחב של 13 רוכבים ושני כלבים הקבוצה נפגשת לרכיבה השבועית. מה לעשות… עופר פופולרי. טיפסנו, פידלנו, קיפצנו, תרגלנו, חלקנו גם התפנצ'רנו, אך בסה"כ כולנו נהננו.

פאפאייה גם כן נהנית בעופר

הבוקר חזרנו ללונה פארק הזה לאופניים שנקרא משגב. אין כמו הסינגלים של משגב עם הדרופים, הברמים, המקפצות והמכשולים השונים שמהווים אתגר מהנה כל פעם מחדש. רכבנו כמה מהסינגלים הזורמים וגם תרגלנו אלמנטים כמו קפיצות מנואל וטיפוס סלעים. הדופק גבוה, הפה לא מפסיק לחייך. פשוט תענוג.

תודות לאיילים המקומיים על ההדרכה.

בהמשך לרכיבת יום רביעי השבוע, קבוצת אריסטו מתרגלת את הטכניקה ואת אחזקת אופניה בכרמל. יצאנו מהאוניברסיטה – מסלול יום ג', בדמון המשכנו למסלול נחל אלון – כמעט את כולו כבר רובנו מסוגלים לעבור בלי להוריד רגל. בסוף האלון התפצלנו: קבוצה א' יצאה לחקור את העליה חזרה לדמון מהצד הדרומי של אלון (אין ממצאים מלהיבים). קבוצה ב' המשיכה במסלול הקלאסי דרך חוות הסוסים, ושביל הפנסיונרים (שויצריה הקטנה) חזרה לחניון מול האוניברסיטה.

הפעם בדרך היו לא מעט פנצ'רים ואובדן אויר בגלגלים – ככה זה כשקופצים יותר, הפנימיות והטיובלסים יותר מועדים לפורענות – גם עם זה נלמד להתמודד.

אייל מדגים לנו "פברואר" – הקפיצה בנחל אלון

החברה מתחילים ליישם את הלימודים שנרכשו בקורס עז הרים. נחל אלון נבחר כמסלול התרגולים להפעם, יום חג השבועות.

קטעי וידאו נבחרים:

זה היה יום אידיאלי לאלון שוקף, טיפה קריר ומעונן, בדיוק מזג האוויר שצריך לטיפוסים הארוכים, מחניון האגם לצומת דמון, ואח"כ הטיפוס המאתגר על הר שוקף. היום עלינו על ההר מהצד השמאלי היותר מאתגר. התחלנו עמית, יוסי, אמנון, רני ושני האיילים ממשגב שקפצו לביקור. רב האריסטושמקים לא הגיעו – בנסיעות, בחזרות מנסיעות או סתם בילו עד מאוחר אתמול בלילה. אמנון נאלץ לפרוש אחרי הירידה של האלון בגלל בעיות עם הברקס האחורי, כנראה נזילת שמן מההידראולי (החלמה מהירה לאופניים…) כאמור, המשכנו חמישה במעלה השוקף במעלה השמאלי, טיפסנו ביעילות ואח"כ גם גלשנו ביעילות בירידה חזרה למכוניות, לפטמה והביתה. היה פשוט תענוג.

קבוצת אריסטו היום התפצלה למספר קבוצות. קבוצה א' של שלושה חברים רכבו בשמשית. קבוצה ב' של שלושה חברים רכבו בעופר. השאר לא יכולים לרכב, בעיר אחרת, בארץ אחרת או שחזרו מחו"ל עם ג'ט-לג. הדיווח מקבוצת שימשית – היה זורם ומהנה. לגבי הסיבוב בעופר, גם כן, למעט פנצ'ר קטן בדרך, הכל זרם. הספקנו די ביעילות כמה סינגלים מאתגרים כמו הטייס והתלול שאחריו, טיפסנו את קמיקזה, ירדנו בכחול הקצר, ירדנו קמיקזה ולבסוף קינחנו עם הנדנדה ופטמה כמובן.

זה התחיל בטיפוס קטן על כביש סלול לתוך יישוב משגב. החבר'ה האלה במשגב לוקחים ברצינות את עניין אופני ההרים – הסינגלים אצלהם מתחילים ישר מהחצר האחורית. דרך הסלאלום הקצר שבהתחלה נכנסו לגן העדן הזה לרוכבים שפשוט הולך ומשתפר בכל פעם שאנו מגיעים. לסינגלים הנפלאים הקודמים נוספים כל פעם חדשים, כל אחד שונה וייחודי. במשך שלוש שעות כמעט רצופות גלשנו במורדות סינגלים מסודרים למופת, וגם שילמנו על הירידות האלו תשלום מלא בטיפוסים מאתגרים. קשה לזכור את כל השמות של הסינגלים – קפה לאטה \ אספרסו, דאונהיל, היה גם אחד שנקרא פנצ'ר? והיו עוד כמה… אבל מה זה חשוב… אפילו שרובנו חזרנו עקוצים, כנראה משערות זחלי טוואי התהלוכה (או "תהלוכן האורן" בשמו הרשמי) שעפות ברוח, עוקצות וגורמות לדלקות, אפילו שהתגרדנו כמעט שבוע, היה שווה ביותר – שווה שנחזור ונבקר במשגב לעתים קרובות יותר. תודות לאייל ממשגב ולחבריו שהדריכו וליוו אותנו.

הקבוצה בהרכב כמעט מלא הדרימה הפעם לבארי. היה כל כך כיף… פשוט אין מלים (לפחות עד שאמה יתפנה לכתוב אותן). בינתיים התמונות: