היום האחרון שלנו בטיול זה יום קצר. התפצלנו לשלוש קבוצות. חלק רצו לעלות שוב על הפוסטאברו ומשם לרדת עד בראשוב יחד עם טל המדריך, חלק רצו במסלול קצר יותר הדומה למסלול הירידה לבראשוב של היום הראשון יחד עם ויקטור המדריך, וחלק העדיפו אחרי ארבעת ימי הרכיבה המתישים לא לרכב היום.

אחרי הרכיבה הקצרה הוקפצנו חזרה למלון וארזנו את הכלים ואת המזוודות.


מהמלון המשכנו הישר למסעדה המיוחדת סרג'יאנה בראשוב הנמצאת במרתף תבואה ישן בעל קירות אבן אדומים וקשתות יפות.
[ http://www.sergianagrup.ro/restaurante/restaurantul-sergiana-brasov.aspx ]

קינחנו את הטיול בסעודה טרנסילבנית מסורתית מסביאה וטעימה, של מנת מרק ירקות ומנת גולש בליווי לחם כפרי, יין ובירות צוננות. אחרי מנות אחרונות וקפה, הודנו למדריכים על חווית הטיול המהנה והמיוחד כל כך, שהשאיר טעם של עוד.

היום היינו אמורים לטפס ולרדת את הר בוצ'ץ', ההר הגבוה באזור, אך מזג האוויר הגשום על ההר לא אפשר זאת. במקום הר בוצ'ץ' בילינו את יום הרכיבה המלא האחרון בטיול במסע קרוס קאונטרי בעמק שבין רכסי הבוצ'ץ' והבאיולי, בדרך שבעיני רבים מאתנו הסתברה כמסלול היפה בטיול.

רכב ההקפצות הביא אותנו לפאתי כפר שנקרא פונדאטא.

התחלנו להתגלגל בעמק בדרך 4X4 שבעיקר משכה לכוון מטה. לאורך כ-15 ק"מ ירדנו מקו גובה 1,350 מ' עד לקו גובה 800 מ' דרך קניון פונדאקיטה.


בתחילת הדרך לעמית היה פנצ'ר, ניצלנו את העצירה להתפעל מהנוף המרהיב הסובב אותנו ולצלם.


בדרך נתקלנו בחי, בצומח, ובשלוליות.

ובציגלר…

עצרנו במערה קטנה שבתוכה נובע מעיין.

בהמשך הדרך הגענו לפאתי יישוב והצטלמנו…


המשכנו להתגלגל במורד השביל עד שהגענו לעיירונת הנקראת פודול דאמבו-ויטיי.

עצרנו לקפה וכעכים אצל איש המוכר אוכל ומשקאות מקרוואן שבחצר ביתו.


אחרי ההתרעננות החלנו בטיפוס. תחילה במשך 4 ק"מ הטיפוס היה מתון מאוד.

הדרך על הכביש המתפתל בין שני המצוקים, ולצידה נחלון זורם הייתה פשוט מהממת. אמנון נכנס לטראנס רכיבה, דהר קדימה ושכח כי מומלץ לעצור בצמתים במידה ולא מכירים את הדרך. מזל שהוא התקדם רק עוד ק"מ אחד בלבד בתרם עצר להתרשם ולצלם יריד מקומי, שם רני הדביק אותו וביקש ממנו לשוב לקבוצת אריסטו שפנתה ימינה בצומת.

הפנייה ימינה, כך הסתבר, הובילה לעלייה התלולה של היום, 3 ק"מ של טיפוס תלול בכביש, ואחריהם 3 ק"מ נוספים של טיפוס מתון, בסה"כ ב-10 הק"מ האחרונים עלינו כ-450 מ' בקו הגבהים ושילמנו על הירידה המתמשכת שקדמה לעלייה.



עצרנו לארוחת צהריים במסעדת "עמק עם יען" [ https://www.facebook.com/ValeaCuStruti ] בעיירה סירנאה. פה טעמו חברים ממליגה מקומית עם גבינה כפרית מסריחה, אך חלקנו העדיף עוף עם תפוחי אדמה.

אחרי הארוחה וההתרעננות המשכנו להתקדם בשביל, הגענו לעוד אזורים ירוקים ומקסימים, בין בתים ציוריים, מרעה, גבעות ירוקות, והרים.


חשבנו שהעלייה הקשה של היום כבר מאחורינו, לא ידענו איזו עלייה חצופה תצפה לנו אחרי הארוחה. כמו שטל המדריך הבטיח, עוד עלייה קטנה וזהו…

חתכנו בשקט דרך שטח פרטי כשבסיומו ירדנו מורד דשא תלול.

חברנו לערוץ יפיפה של נחל קטן אותו חצינו מדי פעם.


בדרך גם הראה לנו ויקטור את בית החלומות שלו.

בסופו של דבר, הוביל אותנו הערוץ הזה ליישוב מואיצ'יאו בקרבת בראן, שם המתין לנו הנהג הנאמן עם רכב ההקפצות הצמוד. לסיום המסלול טל העביר לנו סדרת מתיחות שרירים, וויקטור דאג לפנק אותנו בבירה צוננת. לחיים!

את היום השלישי למסע האופניים התחלנו ברכיבה מבית מלון הפעם בכוון מערב לעבר העיירה ראשנוב.

תחילה נכנסנו ליער הרטוב והתגלשנו קצת בבוץ, אח"כ ירדנו בשביל 4X4 חרוץ שהוביל אותנו לכביש. טיפסנו קצת בכביש המתפתל, עד שהגענו ליער נוסף. תחילה טיפסנו קצת, ואז נכנסנו לסינגל זורם ומגניב. באמצע הדרך התכנסנו בנקודה שם ביקש מאתנו ויקטור להשאיר את האופניים ולבוא אחריו רגלית.

מצאנו את עצמנו על סלע גדול בראש צוק, המשקיף על ההרים מסביב והעמק שמתחת. הסלע הזה, כך הוסבר לנו, הוא מקום קדוש לפגאנים. כמובן שלא חסכנו בתמונות.



אחרי האתנחתא, חזרנו ליער, ראינו שהמקום יפה, אז הצטלמנו…

המשכנו במסלול המיוער מספר ק"מ נוספים שהוביל אותנו עד לעיירה ראשנוב.

בדרך אייל פ. הספיק ליפול באמבטיית בוץ ולהיתפס על ידי המצלמה.

הגענו לראשנוב אז הצטלמנו…

בראשנוב עצרנו לאספרסו וקפוצ'ינו בבית קפה נחמד והצטלמנו [ https://www.facebook.com/ArtCafeClub ]


אח"כ שמנו לב כמה בוץ הספיקו לצבור האופניים שלנו אז צילמנו…


הרכב הקפיץ אותנו חזרה לארוחת צהריים במלון. בשעה 14:00 כבר היינו שוב על האוכפים, הפעם רוכבים לכיוון קרון הרכבל הישן של פויאנה בראשוב.

נסיעת הרכבל המתמשכת לאורך כ- 2.5 ק"מ העלתה אותנו לפסגת הפוסטאברו מגובה 1,070 מ' לגובה 1,770 מ'.

מיד התחלנו ברכיבה במורד ההר, דרך מדרון דשא תלול שהרעיד לחלק מאתנו את הביצים. למרבה הפלא, המשך הירידה של הפוסטאברו הייתה ברובה כיפית וזורמת, עם מספר חלקים תלולים, אבל לא מטורפים מדי. מה שכן, שילוב של ירידות תלולות, שביל צר וחלק, שורשים וסלעים רטובים, שיפועי צד מטורפים, בוץ, סוויצ'בקים, וכן, גם עייפות מצטברת, כל זה הפך את הרכיבה למאתגרת במיוחד, בעיקר מהנה אבל גם מתסכלת עבור חלקנו.

באיזשהו שלב (אחרי בערך שעה) התחבר המסלול לשביל אותו ירדנו ביום הראשון מפויאנה בראשוב עד לבראשוב. הפעם בהמשך השביל לקח אותנו ויקטור בדרך אחרת עם הרבה אבנים חלקות, שיפוע צד והרבה סוויצ'בקים, שיהיה מעניין… חצי מאתנו נפלו מהאופניים בשלב זה או אחר של המסלול. למרבה הפלא כולנו יצאנו פחות או יותר ללא פגע. סיימנו בבראשוב, שוב באותו בית הקפה, שם שתינו בירות והתחלקנו בפיצות טעימות.


מאוחר יותר, אחרי מקלחת והתרעננות במלון, שוב הוקפצנו לבראשוב, הפעם כדי לחגוג את הטיול עם ארוחת ערב גדולה במסעדת בשרים ארגנטינאית [ http://www.kellersteakhouse.ro ].

רוב החברים הזמינו סטייקים עסיסיים, בעוד שסיימון, אלי ורני נהנו מדג.

קינחנו את הערב בגלידות ובסופגניות קורטוש חמות וטעימות.

היום השני החל בהקפצה לאיזור העיירה אזוגה. עלינו בזוגות על קרונות רכבל שהעלה אותנו לרכס Bayoli שמעל אזוגה (מגובה 1000 מ' לגובה 1550 מ' בערך.)

את הרכיבה התחלנו בתרגול דאונהיל מגניב עם קטעים תלולים שהחזירו אותנו לרכבל התחתון, לא לפני שהצטלמנו עוד כמה תמונות…

שוב עלינו עם אותו הרכבל על ההר אבל הפעם התקדמנו בכיוון ההפוך לעומת קודם כ-10 ק"מ במעלה ולאורך הרכס שבמהלכם טיפסנו ברכיבה כ-300 מ' נוספים בערך (עד לגובה 1850 מ'). בדרך ליוו אותנו קצת גשם ורוחות. הצינון הטבעי הקל על הטיפוס המפרך. לאורך כל הדרך סביבנו הנוף המהמם של ההרים הקרפטים הרומניים.


בדרך ראינו עדרי כבשים עם הרועים וכלבי הרעייה שלהם, עדרי פרות, להקות סוסים וחמורים שמסתובבים בפסגות הירוקות. תחתינו השתרעו שדות עשב ירוק, תחתיהם יערות צפופים, ובעמק נהר זורם ויישובים כפריים.


אחרי הרכיבה על הרכס, גלשנו מטה על מורדות העשב, שיורדים ועולים ושוב יורדים. מורדות ירוקים אלו בעלי האופי הציורי קיבלו את הכינוי "טלאטאביס" על ידי מביני דבר בקבוצת אריסטו.

אחרי מורדות הטלאטאביס נכנסו ליער תלול.

זאת הפעם הראשונה שנכנסנו לדאונהיל רציני תלול וארוך שבמהלכו אפשר היה להריח היטב את ריח הברזל הצרוב מדיסקי הברקסים של האופניים שלנו. מרום ההר ועד העיר סינייה הנמצאת למרגלותיו, הפרש הגבהים המצטבר אותו ירדנו היה כ-1,000 מ'. איך ש"נחתנו" בסינייה והספקנו להחנות את האופניים סמוך למסעדה קיבל את פנינו מבול קייצי. נכנסנו פנימה למסעדת "נרגילה בר וגריל" [ https://www.facebook.com/nargila.ro ] בדיוק בזמן המתאים לתפוס מכסה מן הגשם ולמילוי מצברים. במסעדה המזרח תיכונית, הגישו לנו מלצריות בעלות חצאיות מרשרשות כמו שיש לרקדניות בטן מרק טעים ומנת פסטה בשרית או צמחונית. לא בדיוק אוכל מזרח תיכוני, אבל העיקר שהיה טעים.

יובל ניצל את הזמן לשנת צהריים קצרה.


אחרי הארוחה חזרנו לכלים, והתגלגלנו בתוך סינייה. עברנו ליד מנזר סינייה והצטלמנו. המשכנו במעלה שביל מיוער ודוכני רוכלים, שם חלקנו קנו מזכרות, כמו חרבות מעץ וחץ וקשת. טיפסנו עוד עד לטירת פלס [ http://visit.peles.ro ] עצרנו להתרשם מהטירה שנבנתה במאה ה-18 לאצולה הרומנית.


אחרי הטירה המשכנו לטפס עד שהגענו לרכבל בסינייה שהעלה אותנו מגובה 1,050 מ' לגובה 1,450 מ'. המשכנו ברכיבת אחה"צ דרך יערות עם קטעי דאונהיל, קצת טיפוס ושוב ירידות. אחה"צ הגענו לבית הארחה סטאנה רגלה [ http://www.stanaregala.ro ] שיש לו מסעדה צמודה הנמצא בקרחת יער. בדיוק כשהגענו לשם החל גשם זלעפות. נכנסו למסעדה החמימה, שתינו בירת לימון צוננת או שוקו חם עם עוגיות טעימות, וכמובן הצטלמנו…

אחרי ההפסקה המשכנו במסלול, דרך שדה עשב, לתוך יער, בו ירדנו בדרך בוצית וחלקלקה, עם הרבה עצים נפולים וגם כמה קטעי דאונהיל. כעבור כ-45 דקות הגענו לעיירת פויאנה טפולואי בה חיכה לנו הרכב שהסיע אותנו חזרה למלון.

הטיסה מנמל התעופה בן גוריון לאוטופן בוקרשט עברה חלק. הגענו לשדה התעופה הרומני ללא תקלות מיוחדות.
כל המזוודות וארגזיי האופניים הגדולים עברו את הדרך בשלום.

בשדה מחכה לנו רכב וואן גדול, עם ארגז נגרר לכלים ולמזוודות, ונהג רומני מקצועי ונחמד.

יצאנו מהשדה אחרי 5:00 והגענו לפויאנה בראשוב לקראת 8:00. כבר אפשר להתרשם מהנוף המדהים בו נרכב.
האוויר הצלול והנעים, מזג האוויר הצונן והמאוד נוח. אחרי ארוחת בוקר במלון Rina Vista בו נלון, פרקנו את הציוד וקיבלנו מספר שעות מנוחה במלון הסמוך Rina Tirol (החדרים במלון שלנו עדיין לא סודרו.)

בצהריים התאספנו שוב רעננים יותר, והצטלמנו צילום קבוצתי.

הרכבנו את האופניים. כל הציוד הגיע שלם, הכול בזכות האריזה המקצועית שלנו והארגזים המדוגמים.

ארוחת צהריים איטלקית לפני הרכיבה, מרק, פסטה, שניצל וסלט.

עוד כמה תמונות.

יאללה לדרך!

לעיירה שלנו כאמור קוראים פויאנה בראשוב או בתרגום "האחו של בראשוב". רכבנו דרך היערות לעיר בראשוב הסמוכה שנמצאת כ-500 מ' נמוך יותר בקו הגובה.

המסלול למטה הוא באורך של כ-10 ק"מ, ובחזרה הטיפוס הארוך והמתפתל הוא כ- 12 ק"מ נוספים. היערות מקסימים ביופיים, מלאים בעצים ירוקים המתנשאים לגבהים, ביניהם שיחים ושרכים רבים. פה ושם נחלים קטנים ויובלים זורמים. השבילים בדרך למטה מתפתלים, יש לנו אתגרים טכניים חדשים של ירידות די תלולות, עם פה ושם קצת שלוליות ובוץ ומעבר שורשיי עצים חלקים. חלקנו טסנו בירידה, חלקנו יותר נזהרנו. איזה כיף. טל המדריך שלנו הוא גם מדריך אופניים במקצועו וסיפק לנו עצות מועילות איך להתמודד עם הירידות. בסוף המסלול היערי הגענו לפאתי בראשוב והצטלמנו על רקע הנוף היפה.

בכניסה לבראשוב עברנו בסמטאות שיורדות ומתפתלות על כבישים מרוצפים באבנים עד שהגענו לכיכר גדולה שם ויקטור נתן למי שהקשיב סקירה היסטורית קצרה. קבוצה גדולה של תיירים מטאיוואן עצרה וצילמה אותנו.

המשכנו לכיכר המרכזית של בראשוב שם עצרנו בבית קפה נחמד.


שתינו בירה ואספרסו, נחנו והתרעננו. באותו זמן תזמורת מקומית וזמרי אופרה התאמנו על הבמה הממוקמת בצד המרוחק של הכיכר, כנראה לקראת מופע שהתקיים באותו בערב. המוזיקה באוויר, הקהל שישב בבתי הקפה סביב הכיכר ונהנה ממזג האוויר הנפלא ואחה"צ שמשי, הנוף ההררי שמסביב, וקבוצת אריסטו, שגם כאן, כמו בשדה התעופה, כולם בולטים בשטח עם חולצות אריסטו הצהובות, כל אלו תרמו לאווירת החופש והקסם המופלאה.




אחרי המנוחה עלינו על האוכפים והתחלנו בטיפוס הארוך חזרה לכוון ה"אחו של בראשוב". העלייה הייתה מתונה רב הדרך, עם קטעים מאתגרים, לאורך שביל רחב ומתפתל שעובר ביערות. השביל עולה ועולה, והטיפוס נמשך כשעה וחצי בערך. האוויר הצח מסייע. איזה כושר! שרפנו את מה שזללנו עד עכשיו וגם הרווחנו ביושר את ארוחת הערב.

אחרי ארוחת הערב חלק מאיתנו הספיק להינות ממסג' מפנק מכיסא המסג' (או "כיסא אמבר") שבלובי מלון רינה ויסטה, הכנה נהדרת לרכיבת היום השני.

אחרי שנים של פנטזיה על טיול גדול בחו"ל, חודשים של שיחות ותכנונים, מפגשי הכנה והתכתבויות אינסופיות, הערב סוף כל סוף יוצאים לדרך. בימים שלפני המסע ארזנו כולנו בקפידה את האופניים בארגזים הייעודיים שנקנו לשם כך.

חצי מהחברים מגיעים לשדה התעופה ברכבים פרטיים ומשאירים את רכבם בשדה.

החצי השני עולה על הרכבת בחיפה – מעט יותר התגלגלות עם הארגז, אבל חסכוני, בטוח ויעיל.

בפעם הבאה כדאי להזמין מקומות שמורים בשביל עוד חמישה שקלים. ככה כולנו נשב ביחד, וגם יש יותר מקום במידה והרכבת מלאה כפי שהיא היתה בנסיעה הזאת.

אפשרות נוספת – להתחלק לזוגות, כל זוג עולה על קרון אחר, ככה לא מעמיסים בבת אחת הרבה ארגזים באותו קרון.

בשדה כמעט כולנו לובשים את החולצות הצהובות עם הלוגו שדורון המעצב הכין לנו.
יחד עם הארגזים הגדולים של האופניים אנחנו מחזה לא רגיל – הרבה אנשים מתעניינים בנו.

אנחנו שותים קפה, עושים קצת קניות בדיוטי, תמונה קבוצתית וקדימה, עולים על הטיסה הקצרה לרומניה.